הסיפור שלנו

המדינה התמקדה בהגנה והישרדות ולא הוקצו זמן או משאבים מערכתיים לסיוע לקשישים.

מרים מנדילוב, מורה בתיכון בירושלים, סירבה להשלים עם מציאות זו. היא הייתה מוטרדת ממצבם של הקשישים ברחובות מוסררה, ומהיחס המלגלג שגילו תלמידיה כלפיהם.
מרים החליטה לפעול. היא אספה שמונה קשישים קבצנים מהרחוב, שכרה מדריך מקצועי שילמדם את מלאכת הכריכה, שכרה חדר קטנטן, ופנתה לספריות בתי הספר בעיר, על מנת שישלחו לתיקון ספרים משומשים.
בדרך זו רכשו הקשישים מיומנות מקצועית, זכו לתמיכה כספית וחברתית ויותר מכל, השיבו לעצמם את כבודם העצמי. במקביל, תלמידי בתי הספר, שעשו שימוש בספרים שתוקנו ונחתמו על ידי הקשישים, נוכחו לדעת שקשישים נזקקים יכולים אף הם להיות רלבנטיים לחברה ולחייהם.

60 שנים מאוחר יותר, במתחם המקורי בו נוסדה הכריכיה, בשכונת מורשה (מוסררה), ממשיכה עמותת "יד לקשיש" להציע הזדמנויות תעסוקה לכ – 300 קשישים נזקקים, בעשרה בתי מלאכה שונים בתחומי האומנות, בהם תיקון וכריכת ספרים, ייצור ועיטור קרמיקה, עבודות מתכת וחריטה, ציור על משי, טקסטיל, ייצור נייר ממוחזר תכשיטנות ועוד.

מרים מנדילוב הובילה את יד לקשיש בחזון ולהט במשך 27 שנות עשייה חלוצית ופורייה, בתקופתה נבנתה התשתית הרעיונית והארגונית של העמותה. עם פטירתה בשנת 1989, מונתה נאוה עין מור לעמוד בראש הארגון. תחת הנהגתה הוכפל מספר הקשישים, נפתחו בתי מלאכה חדשים, התמקצעו שיטות עבודה והושלמה הבעלות על מתחם הפעילות. בתום 28 שנות עשייה מסורה, החליטה נאוה עין מור לפרוש ובדצמבר 2017 מונתה להחליפה אריאלה שוורץ צור, אשר עבדה איתה ולצידה כסגנית במשך עשור.

שדרת הניהול היציבה לאורך עשרות שנים המשיכה ליישם את עקרונות היסוד על בסיסם הוקמה יד לקשיש- תמיכה והעצמה של קשישים נזקקים באמצעות תעסוקה יצירתית ויצרנית ומערכות תמיכה כלכליות וחברתיות, בצד סינגור על מקומם של קשישים נזקקים בחברה. יד לקשיש ממשיכה להציע מודל יייחודי ואופטימי, שהינו אקטואלי בימים אלה יותר מתמיד, לאור הארכת תוחלת החיים והאתגרים שבהתמודדות עם סוגיית ההזדקנות.